|  |  |  
 
טיפ יומי
בדיקות סקר גנטיות : אנו נותנים את כל המידע על הבדיקות בשיתוף המכונים הגנטיים של"תל השומר" ו"מאיר".
כל התרופות בטיפולי פוריות


השגת הריון באופן עצמוני /טבעי ללא שימוש בתרופות וללא כל התערבות רפואית הינה ללא ספק הדרך הקלה והטובה ביותר. בדרך זו מושגים בד"כ הריונות באחוזים גבוהים ( כ- 15% לכל מחזור). גם הסיבוכים כגון גירוי ייתר שחלתי והריונות מרובי עוברים אינם קיימים למעשה.
אולם ברגע שחלפה שנה של חשיפה להריון תוך קיום יחסי מין סדירים ותכופים וללא הריון הדרך הנכונה והטובה ביותר להשגת ביוץ הינה שימוש בתרופות ודרכים תומכות נוספות.
אין ספק שאחוזי הצלחה גבוהים מושגים ע"י גירוי מדוייק של השחלות להתפתחות זקיקים וטיפול בזרע לצורך שיפורו והזרעתו לחלל הרחם 
.
לצורך הפרייה חוץ גופית גירוי השחלות מאפשר תיכנון טיפול  וברוב המקרים מושג מספר רב יותר של
ביציות. ככל שיש יותר ביציות יש סיכוי גדול יותר להפריה של כמה מהן, וכך גם עולה מספר העוברים המוחזרים לרחם וסכויי ההריון, ובמקרים רבים נשארים גם עוברים עודפים להקפאה ולהחזרה במועד אחר, דבר המעלה את הסיכוי המצטבר להריון מאותו דיקור
.

תרופות לגירוי השחלות והתפתחות הזקיקים



איקקלומין (Ikaclomin)

בשמו הגנרי קלומיפן ציטרט – אחת מהתרופות הותיקות ביותר, שמצויה בשימוש מוצלח כבר כארבעים שנה.
האיקאקלומין הוא אנטי-אסטרוגן המשפיע על מרכז במוח (היפותלמוס) המפקח על הביוץ. הקלומיפן מגביר את השפעת ההיזון החוזר השלילי על הקולטנים לאסטרוגנים בהיפותלמוס ומביא להגברת ההפרשה של ההורמון המשחרר גונדוטרופינים, וזה מצידו מגביר הפרשת ההורמונים הגונדוטרופיים מבלוטת יותרת המוח
(FSH,LH), הפועלים על השחלות לגיוס
וצמיחת זקיקים.כלומר איקקלומין לא גורם באופן ישיר לביוץ, כי אם מגביר את התהליכים הטבעיים שמובילים לביוץ. השראת הביוץ ע"י כלומיפן להפריה חוץ-גופית בעייתית מבחינות רבות כמו המחזור הטבעי, כי גם כאן הביוץ עשוי להתרחש טרם שאיבת הביציות ויש צורך בניטור מוגבר ושיעור אובדן המחזורים יחסית גבוה. לעומתו, הגונדוטרופינים פועלים ישירות על השחלות.

 

התרופה ניתנת לנשים שאינן מבייצות או כאלו שאצלן יש מיעוט ביוצים. לעתים איקקלומין ניתן להגברת הביוץ גם אצל נשים עם אי פריון מסיבה לא מוסברת. איקקלומין יכול לסייע בדחיית מועד הביוץ עבור נשים דתיות אצלן יש חשד כי הביוץ מקדים את מועד המקווה.

היתרון של האיקקלומין הוא בכך שהתרופה יעילה ובטוחה יחסית, ניטלת דרך הפה בטבליות, עלותה נמוכה והיא מחייבת מעקב פחות קפדני. בהתאם מקובל כמעט תמיד להתחיל טיפולים בהשראת ביוץ על ידי מתן איקקלומין, ורק אם הטיפול נכשל או נמצא לא מתאים לעבור לטיפול עם זריקות להשראת ביוץ.

 

בדרך כלל מתחילים את הטיפול ביום 3 או 5 למחזור (היום הראשון הוא היום בו מופיע דמם וסתי של ממש). מקובל להתחיל את הטיפול עם טבלית אחת או שתים ליום במשך חמישה ימים. בהמשך ניתן לעלות את המינון עד 3 טבליות ליום. מעבודות רבות ידוע שאין עליה בהריונות מעבר למתן של 3 כדורים ( 150 מיליגרם ליום).
יש גם לציין שבמקביל לגירוי הבלת ישיר על השחלות הרי בפעולה האנטי אסטרוגנית של האיקאקלומין יש לו השפעה שלילית על ריר צואר הרחם עקב עלייה בצמיגותו ואולי גם על רירית הרחם כך ש ב 30% ישנו אפקט שלילי להשגת הריון. במקרים אלו כדאי שהרופא יוסיף תרופה אסטרוגנית כגון אסטרופם על מנת לשפר את איכות הריר או להוסיף גונדוטרופינים מהיום ה-8 של המחזור.על מנת להשיג תוצאות מקסימליות מומלץ לשלב בטיפול גם הזרעות תוך רחמיות של זרע בן הזוג לאחר שעבר הכנה ("השבחה")במעבדת זרע.

התרופה ניטלת במשך חמישה ימים. מצפים שהביוץ יתרחש כשבוע לאחר, אך הטווח רחב, בין 5 עד 12 ימים לאחר הכדור האחרון. בהתאם כדאי לקיים יחסי מין תכופים בתקופן "חלון הביוץ", פעם ביום או כל יומיים, במשך שבוע מהיום החמישי שלאחר נטילת הכדור האחרון. מומלץ, לפחות בפעם הראשונה, לבצע מעקב אחרי מועד הביוץ, למשל בעזרת מדידת גודל הזקיקים באמצעות אולטראסאונד ו/או זיהוי עליית ה LH באמצעות ערכת ביוץ.
אצל חלק מהנשים יש רגישות בשדים, אי נוחות בבטן וגלי חום. תופעות אלו לא צריכות לעורר דאגה. כאבי בטן, בחילות והקאות או הפרעות בראיה, נדירות מאד, אך מחייבות הפסקת הטיפול ופניה לרופא המטפל.

 

אחוז הריונות מרובי עוברים בטיפול עם איקקלומין נמוך ביותר.

כ- 80% מהנשים יבייצו בעקבות נטילת איקקלומין, וצפוי שכ- 40% מהנשים יהרו בעקבות הטיפול. הסיכוי להריון לכל מחזור בו הושג ביוץ מוערך ב- 20-25%. מקובל לבצע כ- 3 טיפולי איקקלומין לפני שעוברים לפרוטוקול טיפולי אחר.

 

 גונדוטרופינים


בתחילת שנות השישים הראה לוננפלד כי בהפקת
גונדוטרופינים משתן של נשים בבלות ( MENOPAUSE )
ניתן להשיג תכשיר רב עצמה לגרימת ביוץ. ניסיונות ראשונים בתכשיר לגרימת ביוץ בעת ביצוע טיפול הזרעות תוך רחמיות ובהפריה חוץ-גופית נעשו כבר בשנות השבעים, ולמעשה ההריון הראשון שהושג בהפריה חוץ-גופית, הושג לאחר השראת ביוץ עם גונדוטרופינים
.
אנו מחלקים קבוצת תרופות אלו
1 . לתרופות המופקות משתן של נשים בבלות ( תרופות אלו הופקו משתן של נזירות)
2 .  לתרופות המיוצרות בשנים האחרונות בהנדסה גנטית ובכך נמנעות תופעות אלרגניות ותגובות אימונולוגיות.

בקבוצה הראשונה נכללות תרופות שבשמן המסחרי מופיעות כ- פרגונל, מטרודין,הומגון
בקבוצה השניה נמצאות תרופות כגון ה- גונל F ,פיורגון

 

1.מנוגון (Menogon), מנופיור (Menopure) או פרגונל (Pergonal), מטרודין, הומגון


בכל קבוצת התכשירים הללו הגונדוטרופינים (FSH,LH ) מופקים משתן של נשים בתקופת הבלות.
אלו תכשירים ותיקים שמכילים כמות שווה (75 יח' בכל אמפולה) של ההורמונים
FSHו- LH
חברות שונות ייצרו תכשירים תוך נסיון להגיע לרמת "נקיון" גבוהה יותר ולדוגמה המנופיור הינו למעשה זהה למנוגון, אך התכשיר "נקי" יותר מחומרים ביולוגיים שעלולים לגרום לאודם וגירוי מקומי באזור ההזרקה. 
בסופו של דבר האפקט הרפואי דומה בכולן אך הבעיה העיקרית נותרה השכיחות הגבוהה של "ביוץ מוקדם" או בשמו הרפואי לוטאיניציה מוקדמת. תופעה זו גורמת להבשלה מוקדמת
  של הביצית והיא הופכת לבלתי ניתנת להפרייה ( בדימוי ספרותי - פרי שלא הגיע לרמת בשלות אידיאלית וקליפתו נפגמת , לא ישלים את הפיכתו לפרי בשל.). דבר זה גרם לפיתוח תכשירים שמיוצרים בהנדסה גנטית והינם טהורים מחומרים חלבוניים ושיירים של LH הגורמים לאותו "ביוץ מוקדם".
במקביל פותחו אנלוגים ואנטגוניסטים ל GnRH . נדון בכולם בהמשך.

קיימים פרוטוקולים( תוכניות טיפול ) רבות אך בעיקרון יש לטפל בכל מטופלת בהתאם לתגובתה ו"לתפור" את תוכנית הטיפול בהתאם לתגובה בכל חודש.

התרופה ניתנת מהימים הראשונים של המחזור, כזריקה תת-עורית או לשריר מידי יום. משך הטיפול ומספר האמפולות שניתנות מידי יום נקבע באופן אישי עבור כל אישה על פי גילה, משקלה, מבנה השחלות שלה ותגובתה לטיפולים בעבר.
אצל נשים עם שחלות פוליציסטיות לדוגמא יש לנהוג במשנה זהירות מאחר ושחלותיהן נוטות להיות רגישות במיוחד לגירוי השחלתי. בטיפול המודרני מקובל בנשים אלה עם שחלות פוליציסטיות להוסיף תכשירים המורידים את התנגודת לאינסולין  - כגון המטפורמין.

הטפול בזריקות מחייב בדרך כלל מעקב קפדני אחר התגובה השחלתית בעזרת מעקב זקיקים באמצעות אולטראסאונד ובדיקות דם לרמות אסטרדיול ופרוגסטרון.ניתןגם לשלב בדיקות LH ע"י ערכת ביוץ ועבודות שונות מצביעות על יעילותה של גישה ו מבחינה לוגיסטית והקלה רבה לאשה בביצוע הבדיקות.
בדרך כלל המעקב מתחיל לאחר 5-6 ימים של זריקות ונמשך מידי יומיים שלושה. מרבית הנשים יבייצו כעבור 7-14 יום של זריקות.

 

הזריקות להשראת ביוץ גורמות למספר ביציות להגיע לבשלות ולבייץ בו זמנית. עקב כך הסיכון להריון מרובי עוברים, בעיקר תאומים, מגיע לכ- 20%.
סיכון משמעותי נוסף הוא גירוי יתר של השחלות שיכול להתבטא בשחלות מוגדלות מאד ומלאות בציסטות רבות, תפיחות רבה של הבטן, נוזל חופשי בבטן, קוצר נשימה, שלשולים וכאבי בטן.

קיים לעתיים מרווח צר בין מינון שגורם לתגובה השחלתית הרצויה וזה שגורם לגירוי יתר שחלתי. שתייה מרובה ומעקב רופא חיוניים במקרה של חשד לגירוי שחלתי.

 

תרופות ותיקות אלו נמצאות בשימוש כבר עשרות שנים וכמעט באופן ודאי נשיג ביוץ. אצל אישה שלא מבייצת כלל מטרת הטיפול היא לגרום לביוץ של זקיק בודד. לעומת זאת, אצל נשים עם ביוצים סדירים מטרת הטיפול היא ליצור "סופר ביוץ" של מספר זקיקים וכך להעלות את הסיכוי להריון. הסיכוי להריון מותנה בגיל האישה, נתוני הזרע ובעיות פריון אחרות, אך הסיכוי להריון בכל מחזור הוא כ- 20%, כך שלמעלה ממחצית מהזוגות ישיגו הריון לאחר 3 מחזורי טיפול.


אנו ממליצים תמיד לבצע מחזורי טיפול בשילוב עם הזרעות תוך רחמיות . הספרות הרפואית תומכת בגישה זו

ולכן תיזמון מדויק של הביוץ וההזרעות קריטי להשיג אחוזי הריונות גבוהים.
 

מטרודין (Metrodin) או מטרודין HP

תרופה ותיקה שמכילה 75 יח' של הורמון ה- FSH בלבד. תרופה זו מופקת משתן של נשים בגיל הבלות . מטרודין HP (=(Highly Purifiedהינו תכשיר דומה למטרודין, אך "נקי" יותר מחומרים ביולוגיים שעלולים לגרום לאודם וגירוי מקומי באזור ההזרקה.

 
2 . תרופות המיוצרות בהנדסה גנטית 

גונל Fאו פיוריגון (Puregon)


בשנים האחרונות פותחו תרופות שונות בטכניקות של הנדסה גנטית באופן מלאכותי ( רקומביננטי)תוך יצירת תכשירים "נקיים" מחומרים  ביולוגיים שונים. מחירן יקר בהרבה מהתרופות האחרות וגם איתן לא נמנעות כל תופעות הלוואי הקודמות. גם כאן יש שימוש בתוכניות טיפול המשלבות אנטגוניסטים ואגוניסטים על מנת למנוע  ביוץ מוקדם  

התרופה ניתנת בזריקה תת-עורית, יש לשים לב שבעוד שמינון ה- FSHבאמפולה של גונל Fדומה לזה של מנוגון (75 יחידות), הרי שפיוריגון משווק באמפולות בשלושה מינונים: 50, 100 ו- 150 יחידות.

 

לווריס (Luveris)

תרופה המכילה 75 יח' של ההורמון LHבכל אמפולה ומיוצרת באופן סינטטי בעזרת שיטות של הנדסה גנטית. שילוב של לווריס עם גונל Fאו פיוריגון מאפשר ליצור תכשיר שדומה למנוגון, בכך שהוא מכיל גם FSHוגם LH, אך הפעם מקור כל התרופות סינטטי, כלומר לא משתן של נשים בבלות.

 

 

 תוכניות טיפול :

ניתן להתחיל עם איקקלומין 50 מיליגרם ולעלות עד 50 מיליגרם ליום בהתאם לתגובת השחלות. לא מקובל להמשיך עם איקקלומין בלבד מעבר ל3 מחזורים .
במידה וריר הצואר צמיג כדאי להוסיף תכשיר אסטרוגני כמו פרוגינובה או אסטרופם.

שילוב גונדוטרופינים :
ניתן להתחיל תוכנית עם איקקלומין ביום ה 5  ולהוסיף גונדוטרופינים החל מהיום ה 8 תוך ניטור כמות האמפולות בהתאם למטרה הרצויה .
גישה אחרת הינה לתת גונדוטרופינים מתחילה אך כאן נכנסים למערכת של תופעות לוואי וסיבוכים של הריונות מרובי עוברים וגירוי ייתר שחלתי שבמקרים קשים הינו סיבוך מסכן חיים.

גישה המתפתחת לאחרונה היא מתן גונדוטרופינים במינון נמוך החל מיום 3 או 5  על מנת למנוע את הסיבוכים הידועים. בגישה ו מדווחים גם יותר הריונות למחזור מאשר עם איקקלומין.

מעל לכל יש לזכור שלהשגת הריון יש גורמים רבים.
בראש וראשונה  : גיל האשה ואיכות ההפריה של הזרע.

 גרימת ביוץ


כשזקיק מגיע לבשלות באופן טבעי , מופרש מבלוטת יותרת המח ההורמון  LH הגורם למספר שינויים בזקיק ובביצית. בראש וראשונה ההורמון גורם להשלמת הבשלת הביצית. זאת, ע"י גרימת השלמת חלוקת ההפחתה הראשונה של הביצית (חלוקת ההפחתה השניה קורית לאחר חדירת הזרעון לביצית), שבלעדיה לא תיתכן הפריה
בנוסף גורם ההורמון לשינוי בתפקוד שכבת התאים המצפים את פנים הזקיק( תאי הגרנולוזה) 
והפיכתם מתאים המייצרים בעיקר E2 בשלב צמיחת הזקיקים לפני הביוץ, לתאים המייצרים בעיקר פרוגסטרון,הדרוש לצורך הפיכת הרירית לרירית הפרשתית שתקלוט את העובר.

בשונה מתהליך הביוץ הטבעי, בעת ההכנה להפריה חוץ-גופית אנו מעונינים בהבשלת הביצית ובהכנת רירית הרחם אך איננו רוצים שהזקיקים יפקעו והביציות תאבדנה בחלל האגן. לכן ניתן לעקוב אחר ההורמון LH בדם ולהמתין לתחילת עלייתו המבשרת ביוץ לקביעת מועד לשאיבת הביציות, או לעקוב אחר התפתחות הזקיקים ובהגיעם לגודל מספיק להזריק באופן מתוכנן, כ- 30 שעות לאחר זריקת הפרגונל האחרונה, הורמון בעל פעילות דמויית LH (כוריגון) (HCG -גונדוטרופין ממקור שלייתי) שיגרום לשינויים הטרום-ביוציים של LH ו- 36 שעות מאוחר יותר לשאוב את הביציות.


כוריגון (
Chorigon) או פרגניל (Pregnyl)  Ovitrellre(אוביטרל)

תרופות אלו מכילות את הורמון ההריון (בטא hCG) .
להורמון ההריון פעילות דומה לזו של הורמון ההצהבה (
LH) שגורם לביוץ במחזור הטבעי. התרופה משמשת לגרימת ביוץ במסגרת טיפולי פריון והפריה חוץ גופית. מומלץ לקיים יחסי מין ביום מתן הכוריגון ובשני הימים שלאחר קבלת הזריקה.

האוביטרל הינה תרופה שמיוצרת בהנדסה גנטית והינה בשימוש בשנים האחרונות אך לא הוכח שהיא מביאה ליותר הריונות למרות מחירה הגבוה. 


הכוריגון ניתן כזריקה לשריר, בדרך כלל כאשר יש זקיקים בקוטר 17-20 מ"מ. המינון המקובל לגרימת ביוץ הוא 2 אמפולות של כוריגון 5000 יח'. הביוץ מתרחש כ- 36 שעות לאחר מתן הכוריגון. ניתן לתת כוריגון גם כתמיכה בגופיף הצהוב לאחר הביוץ, בדרך כלל אמפולה אחת של 2500 או 5000 יח' מידי כמה ימים.

האוביטרל ניתן כזריקה תת עורית במינון של 250 מיקרוגרם. 

גרימת הביוץ כמעט ודאית אם הכוריגון או האוביטרל ניתנים בעיתוי נכון.

 



 השימוש בתואמי -GnRH למניעת ביוץ מוקדם 
אגוניסטים (אנלוגים)    ואנטגוניסטים




"אגוניסטים" דקפפטיל (Decapptyl), דיפרלין (Diphereline), סופרפקט (Superfact) או סינארל (Synarel)


תרופות אלו שזכו לשם הלא מלבב, תרופות "דיכוי", מונעות (או "מדכאות") את הביוץ העצמוני. השימוש בתרופות אלו נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית, כאשר מעוניינים למנוע ביוץ עצמוני לפני שאיבת הביציות, דבר שגרם בעבר לביטול של כרבע מכלל מחזורי הטיפול. התרופות פועלות על אזור במוח הקרוי ההיפותלמוס, שם הן בשלב ראשון דווקא מגרות את הבלוטה וגורמות לשחרור של ההורמון GnRH, שמעורר את השחרור מבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) של ההורמון מגרה הזקיקים (FSH) והורמון ההצהבה (LH), שאחראים לגיוס הזקיקים והתרחשות הביוץ. בשלב שני, כעבור כשבועיים, לאחר שהבלוטה התרוקנה, נפסקת הפרשת ההורמונים הללו, ומחזור הביוץ הטבעי מופסק באופן זמני כל עוד פעילות התרופה נמשכת.

 

הטיפול ניתן בפרוטוקול "ארוך", בו התרופות לגירוי השחלות ניתנות רק שבועיים לאחר תחילת מתן תרופת הדיכוי או בפרוטוקול "קצר" כאשר מנצלים את השחרור של ההורמונים מבלוטת יותרת המוח מיד עם תחילת מתן התרופה (תופעה שקרויה התלקחות או flare-up). במקרה זה מתחילים את הזריקות להשראת ביוץ כמעט במקביל למתן תרופות הדיכוי.

·הדקפפטיל או הדיפרניל ניתנים כזריקה חד פעמית לתוך השריר של 3.75 מ"ג (לעתים מסתפקים בחצי או שני שליש מהאמפולה) או כזריקה יומית תת-עורית במינון 0.1 מ"ג (לעתים מסתפקים במחצית האמפולה מידי יום).

·הסופרפקט (בוסרלין) ניתן בהסנפה לאף, שש פעמים ביום, בנחיר אחד (לפני ואחרי כל ארוחה) או שלוש פעמים ליום בשני הנחיריים (1-2 מ"ג ליום).

·הסינרל (נפארלין) ניתן בהסנפה יומית לאף פעמים ביום, בנחיר אחד (400 מק"ג) או שניהם (800 מק"ג).

 

מאחר ותרופות אלו "מדכאות" את הביוץ הרי ששימוש ממושך ללא מתן במקביל של תרופות להשראת ביוץ עלול לגרום לתופעות דומות לאלו שנצפות ב"גיל המעבר", כולל גלי חום, יובש בנרתיק ומצבי רוח. התופעה בולטת במיוחד במתן דקפפטיל חד פעמי במינון של 3.75 מ"ג, שהינה אומנם נוחה ביותר למטופלת, אך קשורה בדיכוי שיכול להתמשך שלושה חודשים ויותר. 

כל עוד התרופות נלקחות לפי ההוראות ביוץ עצמוני נדיר ביותר.

 

 

"אנטגוניסטים" צטרוטייד (Cetrotide) או אורגאלוטראן (Orgalutron)

תרופות אלו נותנות דיכוי מידי של הפרשת הורמון ההצהבה (LH) וכך הן מונעות (או "מדכאות") ביעילות רבה את הביוץ העצמוני. השימוש בתרופות אלו נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית. השימוש בתרופות אלה קל יותר למטופלת בהשוואה ל"אגוניסטים" הותיקים שתוארו למעלה, אך מתן תרופות אלו דורש תזמון מדויק אם רוצים למנוע באופן מוחלט את האפשרות של ביוץ עצמוני.

 

הטיפול מתחיל בדרך כלל או ביום השישי או השביעי למחזור, או כאשר נצפים זקיקים בקוטר של 12-13 מ"מ.

  • הצטרוטייד (צטרורליקס) ניתן כזריקה תת עורית של 3.0 מ"ג כל 4 ימים או כזריקה תת עורית במינון של 0.25 מ"ג שניתנת מידי יום.
  • האורגאלוטראן (גאנירליקס) ניתן מידי יום כזריקה תת עורית של 0.25 מ"ג. תופעות הלוואי קשורות בעיקר לגירוי מקומי באזור ההזרקה.

 

. תמיכה הורמונלית לאחר החזרת העוברים ,
התמיכה ניתנת כטיפול מונע למצב של אי-ספיקת הגופיפים הצהובים בשחלות, שתפקידם לייצר אסטרוגנים ופרוגסטרון לתמיכה ברירית הרחם. קיימות הוכחות שמחזורים שטופלו בתואמי-GnRHם נוטים יותר למצב של אי-ספיקת הגופיפים הצהובים בשל העדר התמיכה של ההורמון  שהפרשתו מדוכאת במחזורים אלה.

קיימים פרוטוקולים רבים לתמיכה הורמונלית, ואין חשיבות רבה לסוג הטיפול ובלבד שתישמר רמה הורמונלית תקינה שתבטיח את התפתחותה התקינה של רירית הרחם והתאמתה לקליטת הריון.

הפרוטוקולים הנפוצים כוללים:
-תכשירי פרוגסטרון בטבליות נרתיקיות
הניתנות במינון של 200-50 מ"ג ליום,
-או בזריקות (גסטון) הניתנות במינון של 100-50 מ"ג ליום.
-קיימים גם תכשירים בכדורים לשימוש דרך הפה (Micronized Progesterone, ביפסטון).

סוג אחר של תמיכה הוא ע"י זריקות כוריגון או פרגניל המכילים גונדוטרופין שלייתי בעל פעילות דמויית LH, ופעולתו היא דרך הגופיפים הצהובים אותם הוא מגרה לייצור אסטרוגנים ופרוגסטרון. ניתן במינון של 5000-2500 יחידות כל 5-4 ימים
.

לא נמצא יתרון לפרוטוקול זה על פני השימוש בפרוגסטרון. במקרים מסוימים ניתן גם לשלב את שניהם. אין לתת כוריגון בנוכחות סימני גירוי יתר שחלתי עקב יכולתו להחמיר את הבעיה.

 


אוטרוגסטן (Utrogestan), אנדומטרין (Endometrin), קרינון (Crinone),
גסטון (
Gestone), ביפאסטון (Biphaston) או פרולוטון דפו (Proluton Depo)

תרופות אלו מכילות נגזרות של ההורמון פרוגסטרון. הורמון זה קריטי להתפתחות ההריון. באופן טבעי הוא מופרש מיד לאחר הביוץ על ידי הזקיק שנותר בשחלה לאחר חריגת הביצית והופך להיות "גופיף צהוב". במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית מתן תרופות לדיכוי הביוץ העצמוני (ראה למעלה) עלול למנוע תמיכה מהגופיף הצהוב לגרום לניוון מוקדם שלו, דבר שיגרום לחסר בהורמון פרוגסטרון שחיוני לתמיכה בהשרשת העובר.

 

התרופות ניתנות בדרך כלל מיד לאחר הביוץ במשך שבועיים עד שמבוצעת בדיקת הריון. אם בדיקת ההריון שלילית מפסיקים את התמיכה. כאשר בדיקת ההריון חיובית מקובל להמשיך את הטיפול עוד מספר שבועות.

 

כל תכשירי הפרוגסטרון שניתנים כתמיכה אינם מומלצים לנטילה דרך הפה עקב הספיגה הגרועה יחסית בנטילה בדרך זו. רובם מושמים בנרתיק לאור הספיגה הטובה לרחם בדרך זו.

  • האוטרוגסטן הינו בצורת "פנינה" ומקובל להחדירו לנרתיק פעמיים או שלוש ביום שני "פנינים" בכל פעם. ניתן להשיג ביחידות הפריון מוליך שמקל את ההחדרה לנרתיק.
  • האנדומטרין הינו בצורת פתילה, ושמים בנרתיק פתילה אחת פעמיים ביום. נמכר עם מוליך להחדרה בנרתיק.
  • הקרינון הינו בצורת ג'ל המוחדר פעם אחת ביום לנרתיק. נמכר עם מוליך להחדרה לנרתיק.
  • הגסטון ניתן כזריקה לתוך שריר העכוז פעם אחת ביום. מאחר והתרופה על בסיס שומני, מומלץ לחמם מעט את האמפולה לפני ההזרקה ולעסות את אזור ההזרקה.
  • ביפאסטון נלקח דרך הפה, שתי טבליות של 10 מ"ג ליום. הספיגה של נגזרת הפרוגסטרון דרך הקיבה כנראה פחות טובה מזו של התרופות שניתנות דרך הנרתיק.
  • הפרולוטון דפו ניתן כזריקה לתוך שריר העכוז פעם בשלושה ימים.

הפרוגסטרון, כאשר הוא ניתן בהזרקה מקומית כגסטון, גורם לעתים נפיחות ואדמומיות מלווה בכאב באזור ההזרקה. שימוש בתכשירים בנרתיק עלול לגרום לאי נוחות מקומית. הפרוגסטרון עצמו קשור בתופעות לוואי שונות כמו כאבי ראש, מלאות בחזה ועצירות.

 

ארגסט (Aragest)

תרופה שמכילה נגזרת סינטטית של פרוגסטרון. הארגסט נלקח בטבליות דרך הפה, במינון של 5 מ"ג, פעמיים או שלוש ביום. הארגסט ניתן בדרך כלל לא כתמיכה בהריון צעיר, כי אם על מנת לגרום להופעת דימום דמוי "וסת" אצל אישה שלא בייצה ועל כן לא קיבלה מחזור.

 

פרוגינובה (Progynova) או אסטרופם (Estrofem)

תרופות אלו מכילות אסטרוגן. הן ניתנות להכנת הרירית להחזרת עוברים מופשרים או עוברים שנתקבלו תרומת ביצית. לעתים הם גם ניתנים לתמיכה לאחר החזרת עוברים בהפריה רגילה או בניסיון לעבות את רירית הרחם בעת נטילת איקקלומין.

 

התרופות ניטלות כטבליות דרך הפה, בדרך כלל במינון של 2 מ"ג פעמיים או שלוש ביום. מאחר ואסטרופם משווק בטבליות בשלושה מינונים שונים (1, 2 ו- 4 מ"ג) רצוי תמיד לוודא מראש מה המינון המדויק עליו הורה הרופא. את האסטרופם ניתן גם להחדיר לנרתיק משם הוא נספג היטב.

 

נטילת אסטרוגנים, גם בטווח הקצר, עלולה להיות מסוכנת בנשים עם גורמי סיכון לקרישיות יתר, למשל נשים מעשנות בנות 35 שנה ויותר או כאלו שבעבר חוו (או שקרובת משפחה מדרגה ראשונה חוותה) סיבוך שנבע מהיווצרות קרישי דם.

 

 


 תרופות הניתנות לדיכוי הפרשת הורמון החלב ( פרולקטין)

פרילק (Parilac) או דוסטינקס (Dostinex)

תרופות שמטרתן להפחית את רמות הורמון החלב (פרולקטין) שמופרש על ידי בלוטת יותרת המוח. רמות גבוהות של הורמון החלב עלולות לשבש את סדירות הביוץ. ההורמון מופרש לעתים קרובות מגידול שפיר זעיר בבלוטת יותרת המוח.

 

התרופות האלו ניטלות כגלולת דרך הפה. מקובל להמשיך בטיפול עד שמושג הריון ואז להפסיק את נטילת הפרילק. מאחר ולא נמצא עד כה כי לפרילק או לדוסטינקס השפעה יוצרת מומים בעובר או קשר עם הפלות, ניתן במצבים מסוימים להמשיך את הטיפול התרופתי גם במהלך ההריון, במיוחד אם ידוע על גידול שקוטרו עולה על 10 מ"מ. לאחר הלידה אין מניעה אצל נשים עם עודף בהורמון החלב להניק, אך כל עוד הן מניקות אסור להן ליטול תרופות כמו פרילק. מרבית הנשים יזדקקו שוב לטיפול התרופתי עם סיום ההנקה.

בעוד שהפרילק נילקח מידי יום את הדוסטינקס ניתן לקחת פעם פעמיים בשבוע.

  • פרילק או פארלודל (ברומקריפטין)- נילקח מידי יום בדרך כלל חצי כדור עד3 כדורים של 2.5 מ"ג.
  • דוסטינקס (קאברגולין)- בעוד שהפרילק נילקח מידי יום את הדוסטינקס ניתן לקחת פעם או פעמיים בשבוע, טבלייה של 0.5 מ"ג.

ניתן לצמצם את תופעות הלוואי של הפרילק, שכוללות בחילה, נפילה בלחץ הדם כאשר קמים מהר, ודיכאון, על ידי נטילת התרופה לפני השינה. השמת התרופה בנרתיק יעילה, מפחיתה את תופעות הלוואי שקשורות למערכת העיכול והשפעת התרופה נמשכת 24 שעות.

התרופות יעילות ביותר בהורדת רמות הורמון החלב ובהקטנת גודל הגידול. למעשה נדיר ביותר כיום שנזקקים לניתוח לטיפול בגידולים השפירים שמפרישים את ההורמון.

אצל למעלה מ- 90% מהנשים עם נטילת התרופות חוזר הביוץ להיות תקין והאישה מצליחה להרות. אין במקרה זה שכיחות יתר של הריונות מרובי עוברים (תאומים).

 


מתן תרופות המקטינות תנגודת לאינסולין- במקרים של שחלות פוליציסטיות

במקרים של שחלות פוליציסטיות  קיימת במקרים רבים הבעיה של השגת זקיק מוביל או התפתחות נאותה של מספיק זקיקים להפרייה חוץ גופית.
אנו מטפלים במקרים אלו ע"י מתן Metformin  ( גלוקופג')במהלך הטיפול הרגיל ומשיגים התפתחות זקיקים טובה עם הריונות.

פרדניזון (Prednisone) או דקסאמתזון (Dexamethasone)

תרופות שמכילות סטרואידים וניטלות בטבליות דרך הפה. ניתנות בטיפולי פריון בין היתר על מנת לדכא הפרשת הורמונים זכריים (אנדרוגנים) מבלוטת יותרת הכליה (האדרנל). התרופות ניתנות גם לאחר ביצוע חלון בעובר (הנצה או Assisted Hatching) על מנת להשפיע על התגובה החיסונית של האישה כנגד העובר.

נטילה של טבליות אלה במינון נמוך ובמשך תקופה קצרה קשורה בסיכוי נמוך לתופעות לוואי או סיבוכים, שאינם נדירים בנטילה ממושכת של מינון גבוה של סטרואידים מסוג זה.



 
|